בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, ולמשך שנים רבות, היה עולה מפעם לפעם שמו של נחמן פרקש. סוג של עבריין, אנרכיסט, תימהוני ומוזר שהסתבך בשל עישון חומרים אסורים ועוד מיני עבירות. הוא נע ונד בהרי הגליל ואגדות רבות נקשרו סביבו. גם לואדי ראש פינה הגיע פרקש.

בעיתון מעריב נכתבה כתבה אודותיו, אחת מרבות:

נחמן פרקש, שהתפרסם בשעתו מבריחתו מכלא רמלה, חי כמתבודד, במערה הנמצאת בואדי החוצה את השכונה הישנה של ראש פינה. פרקש, המסתובב פרוע-שיער ובעל זקן עבות, מתערב לעיתים בחבורת ה"היפים" המתגוררת בשכונה הישנה. הוא משחק שחמט ומרבה לקרוא על בודהיזם, על יוגה ועל סין. נודע כי הוא מתקיים על קצבה חודשית ששולח אביו מארה"ב. במערה אין ריהוט והוא ישן על האדמה. בקיץ שעבר חי פרקש בצפון מזרח הכנרת, באזור חורשת האיקליפטוסים ליד שפך הירדן, ודייגים טבריינים נהגו לספק לו דגים למאכל.

השביל הזה מתחיל כאן:

שירו המפורסם של אהוד בנאי, שהיה שכנו הטוב ביותר של פרקש בוואדי ראש פינה נכתב מיד כשסיים אהוד את מסעו בואדי בהשראתו של נחמן פרקש.

עמיחי ישראלי ואשתו תהילה הגיעו מתל אביב והתיישבו ברחוב העליון בשנת 1969.

שנה לאחר מכן פגשו את פרקש. עמיחי מספר:

שכנו הטוב ביותר היה אהוד בנאי, בחור צעיר שהשתחרר מהצבא שהתחיל ללמוד גיטרה. אהוד גר שם בחירבה ולידו גר נחמן. הם היו מדליקים בלילה מדורות ומנגנים, אהוד בגיטרה ונחמן היה מחלל. זה היה צוות רעים של ואדי ראש פינה.

עוד מספר עמיחי שלפרקש יצא שם של שודד גדול, אולם במציאות הוא היה ביש מזל. "את שוד המחלבה של תנובה ב- 1956 הוא ביצע עם אקדח צעצוע ונשלח לחמש שנים בכלא".