סיפור מהסרטים על החלוץ אהרון בר פיינשטיין
מראשוני גיא אוני – ראש פינה

פרק 1 תולדותיו ומסעותיו של פיינשטיין

סיפורנו מתחיל בעיר דוינסק אשר בלטביה (רוסיה לשעבר). אהרון יליד שנת 1832 בקירוב והיה בנו השני של השוחט ר' שלמה פיינשטיין. אהרון שהיה תלמיד ישיבה מחונן היה נוהג ללכת ללמוד תורה בלוויית אביו אצל הרב שהיה ידידו של האב. הליווי היה נחוץ כי הרוסים נהגו לחטוף ילדים יהודים לעבודות כפייה וכמובן לגייסם לצבא. באחד הימים התאמת החשש ובעוד צועד לו הנער אהרון עם שני ספריו התנפלו עליו כמה גברתנים רוסים וחטפוהו. הוא הובל יחד עם נערים נוספים בעגלה מכוסה היטב ורתומה לסוסים לכפר מרוחק. שם נאלץ לנקות אורוות ושאר עבודות בזויות אצל איזה מוז'יק רוסי. במצוות השלטונות החל אהרון ללמוד את מקצוע החייטות (מקצוע שיביא לו תועלת בהמשך).

והנה מתחילה מלחמת קרים ואהרון גיבורנו מגויס לצבא הרוסי ונשלח לסבוסטופול לחופו של הים השחור. הצבא הרוסי מתחיל בנסיגה מחצי האי קרים בעוד שהצרפתים מפטרלים ברחובות עיר הנמל. כוח צרפתי החל לקבץ שבויים רוסים וביניהם לא מעט פצועים. אחד הפצועים נשא את השם אהרון בר פיינשטיין. השבויים מובלים למחנה מעצר במרסי. כאן מחלים אהרון שלא מבזבז את זמנו ולומד צרפתית. המלחמה מסתיימת לה והשבויים מוחזרים לביתם אך אהרון מחליט שרוסיה אינה ביתו עוד. הוא מצליח לקבל נתינות צרפתית ומבקש מהקצין הבכיר כי רצונו לעלות לפלשתינה כיוון שהנו יהודי.

אהרון מצליח לחסוך מעט פרנקים ומוצא ספינת מפרשים רעועה המובילה עצים לנמל ביירות ומחליט לעלות על סיפונה. שטה לה הספינה מזרחה והנה מול חופי לבנון גועש הים והספינה מתנדנדת כקליפת האגוז ומתהפכת על צידה. הצוות והנוסעים מנסים נואשות לשרוד אך הם נטרפים בים הגועש יחד עם ספינתם. אהרון שלנו אוחז בלוח קרש גדול ומצליח לנווט בשארית כוחותיו אל החוף. כשהוא מותש לחלוטין מאבד הכרה ומתעורר למחרת. אין סביבו אלא עשבים ושיחים. הוא מתאושש ומתחיל ללקט עשבים למאכל ולעת ערב מצא עץ גבוה לטפס עליו ולמצוא הגנה מפני חיות רעות ושאר סכנות. הוא קושר עצמו לאחד הענפים מחשש שיפול בשנתו.

הרפתקאותיו של אהרון רק בתחילתן….

פרק 2 – אהרון בר (דב) פיינשטיין מתנחל בביירות.

בפרק הקודם השארנו את אהרון שלנו נרדם על עץ במקום שומם ובלתי ידוע בחוף הלבנוני.

ובכן מתעורר הוא בבוקר והנה אורחת גמלים נעה לאורך החוף. רץ אהרון ומבקש הוא דבר מה לאכול. הוא מנסה לתקשר ברוסית לא מצליח מנסה ביידיש או בשפת הקודש ולא מצליח מנסה בצרפתית ונהגי השיירה מרימים ידיים לשמים ולא מבינים. מסתבר שהיו אלה טורקים שריחמו על המסכן החבול מגודל השיער שהאכילו אותו, השקו אותו והסכימו לצרפו לשיירה. לעת ערב מגיעים לעיר טריפולי ואהרון משוטט לו בין סמטאות העיר ומחפש למצוא איזה יהודי. הוא מגיע אל רב הקהילה שפותח לו את בית הכנסת ומאפשר לו ללון במשכן. צינה עזה אחזה אותו והוא מתעטף בפרוכת ומנסה להירדם. למחרת הוא מתארח אצל היהודים. הוא מבקש שיאפשרו לו לעסוק במלאכת התפירה, מקצוע שרכש בכפייה אצל הרוסים. מקצים לו חדר מלאכה ושם הוא מתקן ותופר בידיו כי מכונות התפירה לא הגיעו עדיין למחוזות אלה. עד מהרה הבינו בטריפולי כי חייט מוכשר הוא אהרון והוא החל להעסיק תופרים בבית המלאכה. העסקים התרחבו ואהרון מפליג לקושטא לקנות בדים וכאן הוא רואה לראשונה מכונת תפירה. הוא רוכש 2 מכונות חדשות ובשובו לטריפולי נתפרו לראשונה בהיסטוריה חליפות במכונות תפירה.

השפה הערבית הפכה לשפה שגורה אצלו מה שסייע לו להתרועע עם שועי העיר. אהרון כבר היה גבר בוגר והחליט שהגיע זמן לשאת אישה. היהודים הטובים ניסו לשדך לו מבנות הקהילה ולבסוף נמצאה אלמנה צנועה שאותה נשא לאשה אלא מה האלמנה עקרה היא. לזוג פיינשטיין יש שכנים יהודים עניים, זוג עם ארבעה ילדים. האישה נפטרה לא עלינו בניסיון ללדת ילד חמישי ובקהילה מאמצים את הילדים. אהרון מחליט לאמץ את הילדה שרה בת ה 8.

כעבור 5 שנים שמה לב אשתו של אהרון שבעלה שם עינו בילדה החיננית והחלה לקנא. היא החליטה להרעילה באמצעות משקה. המזימה לא צלחה והילדה שרה גילתה זאת לאהרון שרתח מכעיס והחליט במקום לגרש את אשתו הסוררת ולשאת לאשה את שרה הקטנה. מיהר הוא אל הרב שהשתכנע לתת גט לו וגם לערוך טקס נישואין מזורז. אהרון מחליט לארוז את כלי ביתו ויחד עם הכלה הצעיר לנדוד אל העיר ביירות. אהרון שוכר בית נאה בעיר וגם בית מלאכה ועסקיו החלו פורחים.

עד מהרה קשר קשרים והתיידד עם סוחרים ובעלי מעמד שהיו לקוחות שלו והללו היו חשדנים למוצר שנתפר במכונה. אהרון תפר לעצמו חליפה מדוגמת ויצא לדגמן בין מכובדי הצ'אי ח'אנה, הוא בית הקפה בשוק. אהרון מבקש מהלקוחות רמי המעלה למשוך בחליפתו ולהיווכח כמה חזקה ואמינה התפירה במכונה. תרגיל השיווק נחל הצלחה אדירה וההזמנות רבו מאד. הוא חתם חוזה עם הצבא הטורקי לספק מדים לחייליו ובית החרושת שלו העסיק 40 עובדים מכל הדתות. הוא מקבל הצעה מאפנדי עשיר לשכור את ארמונו בבירות לרגל עזיבתו את לבנון ומשפחת פיינשטיין משתכנת בבית מידות רב תפארת.

באחד הימים מתעצמת אצל אהרון ערגתו לארץ ישראל ומחליט כי הגיע הזמן להגשים את החזון. ללא היסוס הוא אורז את כליו ומכונות התפירה ומבשר לשרה את הבשורה. מופתעת ביותר שואלת שרה ומה עם הילדים הצעירים והרי ארץ ישראל מצפה למשיח והמשיח עוד לא בא ועד שלא יבוא מה לו דווקא עכשיו להתיישב בארץ הקודש ? אהרון משיב לה כי אם לא מתיישבים בארץ ישראל המשיח לא יגיע.

השנה היא 1880.

והנה מתארגנת שיירת גמלים ומעמיסים את הכבודה ומשפחת פיינשטיין נודדת לארץ ההבטחה כפי שאברהם נדד אליה רק בתוספת מכונות התפירה….

נעשה כאן אתנחתא וההמשך במהרה יבוא.

פרק 3 – פיינשטיין מוצא לו נחלה בגליל

בפרק הקודם נפרדנו ממשפחת פיינשטיין אהרון עם אשתו הצעירה שרה וילדיהם הקטנים (כנראה 4 במספר)  כאשר בשיא הצלחתו מחסל את עסקיו בביירות, מעמיסה את כל ציודה על הגמלים ונודדת דרומה לעכו על מנת להתאכר (להיות איכר) בארץ ישראל ובכך להגשים את החזון הציוני הגלום באהרון עוד משחר נעוריו.

ובכן השנה היא 1880 והשיירה מגיעה לעכו, עיר שוקקת חיים שווקיה הוממים ורחובותיה מטונפים.

אהרון שוכר לו מקום לבני משפחתו וכל ציודו באחד החאנים שנבנו עוד בימי הצלבנים. הוא משאיר שם את המשפחה ויוצא עם 1500 לירות זהב למסע חיפושים לקנות בית ונחלה ולהיות איכר.

הוא מגיע להר הכרמל לכפר דלית טל כרמל, שם פוגש את סר לורנס אוליפנט שמציע לו להתנחל בכפר שפרעם. הוא רוכב לשפרעם ופוגש משפחת איכרים יהודית בודדה בין הערבים ששמחה להגעתו של יהודי נוסף לכפר. הוא רוכש פדאן (כ 50 דונם אדמה) ושוכר לו בית מגורים, קונה עדר בקר, מתארגן לחריש וזריעה וממתין לגשמי הברכה. הוא חוזר לעכו, אוסף את אשתו וילדיו ומובילם לשפרעם. שרה שהורגלה לבית מפואר עם משרתת בביירות הזדעזעה ממראות הכפר העלוב והמלוכלך בנוסף לבדידות בין הערבים. שרה העדינה לא פסקה מלבכות ורטנה לפני אהרון על התנאים הקשים. כעבור איזה זמן מגיעה הישועה מכיוון מפתיע, ואולי לא מפתיע בכלל. הערבי שמכר לאהרון את הנחלה חזר אליו ואמר כי עשה טעות גדולה והמכירה ליהודי סיבכה אותו בכפר והוא

אהרון אבן חן (נכדו של אהרון וקרוי על שמו ) יונים על הגג. את אדמתו חזרה. זו הייתה הזדמנות לאהרון לבטל את כל העסקה. שוב נארזו החפצים והמשפחה חוזרת לעכו. בשוק בעכו שומע אהרון כי יהודים חלוצים  הגיעו אך עתה מרומניה להתנחל בכפר גיא אוני אשר בגליל. הוא רוכב לצפת ושם פוגש אברך בעל זקן ארוך ופאות בשם אהרון קלר. קלר הוא מהחבורה הצפתית שהתנחלו בגיא אוני. השניים מתיידדים  מיד וקלר מספר לו שהוא רכש אדמה בגיא אוני ומציע לאהרון לעשות כמותו ולהיות שכנו. אהרון רוכש לו קרקע בשכנות לקלר ומתחיל לבנות את ביתו. לאחר שסיים בניית מרתפי הבית רוכב לעכו, אורז את מטלטליו, מעמיס את בני משפחתו על הגמלים ובשיירה נע מזרחה לגיא אוני כשכל ילד נטוע באחד הארגזים שעל הגמלים….

משפחת פיינשטיין מתרחבת ותשעה בנים ובנות מפארים את ביתם בגיא אוני שהופכת לראש פינה ככתוב בתהילים : "אבן מאסו הבונים והייתה לראש פינה"

מקורות

ראשית תודה לחנה שופן שפתחה בפני את הארכיון בראש פינה וגילתה לי את חוברת הזיכרונות של רבקה גרבובסקי פיינשטיין בתו של אהרון.

כמובן שכל הזכויות שמורות למקור בארכיון.

תודה לשולי שדות שאהרון פיינשטיין הוא הסבא רבא שלה שגילתה את שנת לידתו המדויקת 1832.

רבקה פיינשטיין גרבובסקי, זיכרונות ראש פינה, ארכיון ראש פינה.

אהרון אבן חן, יונים על הגג.