איל הנדל"ן האמריקאי מגיע לארץ ומרביץ ציונות לילדיו. חוויה מצחיקה:

השנה היא: 1989, חודש יולי חם כמו תמיד, והנה מגיעה משפחה יהודית מסורתית מלוס אנג'לס לביקור בארץ הקודש. המשפחה, זוג מבוגר עם שני בנים. הבנים בגילאי 11 ו 13. המשפחה מתכננת חגיגת בר מצווה גדולה בארץ וכהכנה לכך החליט האבא לשכור את שירותי כמורה דרך כדי שהילדים יעברו חוויה ארץ ישראלית טבין ותקילין. טיול עם ג'יפ פתוח בגליל בדגש מורשת ישראל. האבא מסתבר, הנו אחד מענקי הנדל"ן של לוס אנג'לס. הטלפונים הסלולאריים טרם נראו אז בארץ. היהודי האמיד מביא איתו לטיול מזוודה גדולה ובה מכשיר טלפון סלולארי ענק מימדים במשקל של 20 ק"ג לפחות.

כולם מתיישבים בג'יפ ואני שם פעמי דרך ההרים אל הכפר גוש חלב ושרידי בית הכנסת העתיק. שני הבנים הצעירים בג'יפ מאחור והאבא מתיישב לצידי. מיד עם תחילת הנסיעה, פותח הוא את המזוודה המשונה ומוציא את מכשיר הטלפון הענק, מכוון את האנטנה והופה לעבודה, טלפון לאמריקה, תמכור את הבתים בשכונת דאוון היל ותקנה את הבתים בפורסט היל. כך הוא מנהל מהג'יפ את עסקי הנדל"ן כאשר הוא מפליט לעברי מדי פעם : תרביץ בהם ציונות בחברה שלי, אין להם מושג ביהדות. הצעירים לא מוצאים עניין בנעשה סביבם, נשכבים על הספסלים ומנסים להירדם. העצירה בבית הכנסת לא היטיבה עמם והם ביקשו רק דבר אחד : בריכת שחייה. אמרתי לאבא שחייבים לבצע שינוי דרמטי במסלול אחרת יהיה פה מרד. הצעתי הרפתקה מאתגרת, בריכת המשושים. הייתה הסכמה ואף התלהבות ואנו דוהרים היישר אל הגולן כשאיש העסקים לא מפסיק לרגע בעסקי הנדל"ן חובקי העולם. את השביל לבריכת המשושים אנו עושים ברגל כמובן וגם כאן האיש לא מוותר וסוחב את הטלפון שנראה כמו תחנת מורס ממלחמת העולם הראשונה כל הדרך לבריכה. כאן מצאו הילדים את האושר סופסוף והם מתגלים כשחיינים נמרצים ומקפצים מהצוקים הגבוהים אל הבריכה.

האבא, לעומת זאת עצבני ומתוסכל, לא רק בגלל שילדיו ממאנים להרבצת היהדות ומעדיפים לבלות, אלא בשל העובדה שכאן באזור הבריכה אין קליטה בטלפון והוא בדיוק באמצע ביצוע עסקה גדולה. לפתע, קופץ האבא כנשוך נחש, מסתבר שהוא חייב לטוס לאירופה כדי לסגור עסקה דחופה ושאין די זמן וחייבים למהר חזרה לרכבם.

עולים מהר בשביל יושבים בג'יפ ודוהרים לכיוון הכינרת. הבחור שואג שהם באיחור היסטרי וע"כ הוא לובש את מכנסי הג'ינס הארוכים תוך כדי הדהירה בג'יפ הפתוח על כביש סובב כינרת. והנה, ענן שטרות של דולרים עפים מהכיסים אשר בג'ינס גבוה למעלה ונוחתים ומתפזרים להם משני עברי הכביש. עוצרים את הג'יפ ויוצאים לחיפוש מהיר. משאיות גדולות חולפות במהירות בשני הכיוונים ומעלות אחריהן שובלים של שטרות חזרה למרומים. חזרנו לג'יפ עם ערימות של שטרות שהצלחנו למצוא, אך היה ברור ששטרות רבים בני 100 דולר עדיין חבויים בין השיחים. הבחור שואל אותי מי מסתובב בד"כ באזור הזה ואני עונה חיילים בדרכם לגולן או ממנו. האיש פולט אנחת רווחה ואומר: מצוין, הם ייהנו מהדולרים שנותרו….

המשכנו בדרכנו וכך הסתיים לו טיול בר מצווה שלא ע"פ התכנית.