זיכרונות מהחורף הכי גשום במאה ה-20

גשמי הברכה שהעניק לנו חודש פברואר ובעיקר בשבוע האחרון הצילו אותנו כפי הנראה משנת בצורת קשה ביותר. סוף סוף נראו זרימות בנחלי הגליל והגולן והכנרת קבלה ועדיין מקבלת אותם בברכה. האקוויפר הצמא רווה והמעיינות שוב פרצו לאחר תרדמה ארוכה ועצובה. אירועי הגשם האחרונים מזכירים לי את החורף העז של 1991-2.
אני מודד גשם משנת 1980 ובחורף ההוא הייתה חגיגה למודדי הגשם בכל רחבי הארץ.
כבר בראשית באוקטובר נפתחו ארובות השמיים וגשמי עוז הרוו את הקרקע. בתחילת נובמבר שוב כמויות אדירות של גשם והגליל עטה ירוק כבר בחודש זה. גשמים עזים המשיכו לרדת בכול חדשי החורף והאביב ואני מדדתי 1000 מ"מ גשם שזה כפול מהממוצע הרב שנתי אצלנו. נחלי הגליל והגולן כמו נחל עמוד, צלמון, דישון וקדש זרמו חודשים רבים ברציפות. בנחלי הקישון ודליה החלו לשוט עם קייקים. בקעת בית נטופה הוצפה ובמחציתה המזרחי הגיעו המים לעומק של 2 מטרים ויותר. ההצפה המשיכה עד לחודש יולי 1992 ונוצר אי מקסים (נ.ג 161). משפחה מהכפר עראבה השתכנה שם עם דיר כבשים גדול. משראה אבי המשפחה כי הימים נוקפים והמים סביבו ממשיכים לעלות ביקש מבניו שיגיעו עם סירה לחילוץ. הם אכן הגיעו עם דוגית קטנה ומלאכת הפינוי לא צלחה. כעס הזקן ושלח את בניו שיסעו לטבריה להביא סירה ראויה. הם מילאו מצוותו של הזקן ועמלו ימים ארוכים ופינו את כל עדר הכבשים והציוד עם הסירה. הזקן התעקש לפקד על המבצע עד תומו ורק אז לשוט במשט האחרון. אז התברר כי הוא מעולם לא שט קודם בסירה, מה גם שגדול מידות היה ולא הרהיב עוז לצלוח עם הסירה. באין ברירה, הזעיקו בניו מסוק והפינוי הסתיים בהצלחה.
מעינות חדשים החלו לנבוע במקומות שמעולם לא נראו קודם. על הכביש המוליך מצומת לוטם לסלאמה פרצו המים את מעטה האספלט מעליהם וזרמו במלוא עוזם.
בתעלה המזרחית של הירדן בעמק החולה עלה מפלס המים ואיים לפרוץ את הסוללה.
גובה הסוללות תוכנן מלכתחילה לספיקה של עד 220 מטרים מעוקבים של מים. אך הכמות הגיעה ל 250 מ"ק ויותר ומים גלשו מעבר לסוללות והציפו כ 30 אלף דונמים ! מטעים הוצפו ורק צמרות עצי המשמש והתפוח בצבצו מעבר למפלס המים.
לכנרת היו חסרים כ-4 מטרים למפלסה המרבי. בחודשים ינואר ופברואר היו ימים שהמפלס עלה ב-25 ס"מ ביממה כלומר יותר מסנטימטר אחד בכול שעה! בסופו של החורף נפתח סכר דגניה והירדן הדרומי זרם במוא עוזו דרומה אל ים המלח.
אני זוכר חוויה בלתי נשכחת בעמדי ליד גשר הדודות על גדתו המערבית של הירדן.
סלעי הבזלת הענקיים הידרדרו והתערבלו בתוך הנהר כאילו היו אלה כדורי טניס ושאונם היה מחריש אוזניים. תהליכים גיאומורפולוגיים מופלאים התרחשו בתוך שעות מועטות. גבעות עפר ואבן בגובה של עשרות מטרים מעל גדות הנהר התמוטטו, גלשו אל הנהר ונסחפו במהירות במורד אל הכנרת.

מי ייתן ונזכה לחוויות דומות גם בעתיד.