טיול בראש פינה הינו מסע – סיפור בעקבות החלוצים הראשונים.
לכתיבת הספר "סיפורים ראשפינאים" שיצא לאור בנובמבר 2023, ליקטתי אין ספור סיפורים שסופרו ע"י האיכרים עצמם.
"ראש פינה טובה לשלושה סוגי אנשים: לאוהבים, לאומנים ולפילוסופים. מי שנופל בין הסוגים יורד פה מהפסים"… מאמרותיו של האומן לוליק אקשטיין, מהרחוב העליון בראש פינה.
ב"סיפורים ראשפינאים", אני מספר על הטיפוסים הצבעוניים והמרתקים בראש פינה: אברכים מצפת, חלוצים מרומניה, מרוסיה וגם מחצביה שבלבנון. יחד הם יוצרים פסיפס צבעוני ומרתק בשפתם המתובלת באידיש, ערבית ועברית. באמצעות הסיפורים, ההיסטוריה מתעוררת ודמויות מהעבר קמות לתחייה.
יוסף פרידמן, הוא יוסוף אפנדי שניצל ברגע האחרון מעמוד התלייה. סלים לוי חצבני, השומר הקשוח שלא ידע לקרוא והיה קונה עיתון פעם בשבוע, ממתין לחבריו ובכוחות משותפים התעדכנו בחדשות העולם. משה רוזנפלד, שנשלח על ידי הברון רוטשילד לקנות סוסים מדמשק עבור האיכרים, ישן בחאנים מעופשים, רעד מקור והסתפק בלחם וזנב צנון כדי לחסוך בהוצאות למרות שהיה זה "מכיס הברון".
מנו פרידמן, "הערביסט", שניצל מניסיון חטיפה. פרקש, השודד הנודד, שחי במערה לצדו של אהוד בנאי, שם גם נולד השיר "השביל הזה מתחיל כאן", ועוד רבים אחרים.
מדוע בונה פיינשטיין את ביתו עם פתחים נמוכים?
את ביתו בנה אהרון פיינשטיין מאבן גלילית לא מהוקצעת. חצובה מסלעי הר כנען. למטה, חצובים בסלע, נבנו שני מרתפים עמוקים-אפלוליים ששימשו ממגורות לתבואה, ליין ושקדים. הפתחים בבית נמוכים היו ורחבים. על שום מה נמוכים ורחבים? סיפרו כי הבנאי הערבי שאל בשעתו את בעל הבית למידתם של הפתחים שעליו לקרוע בכתלים. אמר לו: "טול ומדוד את מידתי – גובה ורוחב. זו תהיה מידת הדלתות". כיוון שסבא אהרון היה קצר קומה ורחב גרם, יצאו הפתחים כדמותו וכצלמו. בחצר, נטוע בוסתן נפלא של תאנים, רימונים, אגוזים, שקדים וזיתים. והנה באחד הימים משסיימו לתכנן את דרך העגלות מראש פינה לצפת הסתבר שהדרך צריכה לעבור סמוך לביתו ובתוך הגן המפואר היכן שהסיבוב החד בקצה העליון של רחוב דוד שוב. הנכד, אהרון אבן חן (פיינשטיין) מספר:
משנקבע התוואי של הדרך בתוך גננו, עלה הכורת על העצים כולם. זוכרני, שאבא נאבק על חייו של עץ התאנה הגדול שהטיל את צלו על ביתנו. עץ זה השביע שלושה דורות בפריו הרב. הקצין התורכי הממונה על הסלילה, נאות בסופו של דבר להסיט מעט את התוואי ולהציל את העץ, אחר שאבא תחב לידו שני נפוליונים זהב והוסיף עליהם חריץ גבינה גמלוני ויפה… .
פיינשטיין "צד אורחים"
אהרון פיינשטיין היה ידוע במושבה כמכניס אורחים. היה יושב בחלון ביתו, שעל אם הדרך, וצופה בעוברים ושבים. פתאום מרים פלוני את עיניו אל החלון ושואל: "היכן יש כאן הוטל"? אז, מתנהל בין השניים דו-שיח זה: "בשביל מה אתה צריך הוטל"? מקשה פיינשטיין. "מה משמע בשביל מה?" מתפלא האורח, "בשביל לאכול ולישון". "אתה משוגע?" – מתריס פיינשטיין – "למה לך לשלם כסף בהוטל ? עלה לכאן, תאכל, תשתה, תישן כמה שאתה רוצה, ולא יעלה לך כסף!"… .
בן אריה מארח את שועי הארץ
בית משפחת בן אריה היה בית מבודד ונבנה מעבר לואדי ראש פינה על צלע ההר. הסבא, יהושע בן אריה הייתה דמות מיוחדת בראש פינה. ביתו היה מכניס אורחים ורבים המבקרים מכל רחבי הארץ זכו ללון בביתם.
מנחם בן אריה הנכד, מספר על ביקור של המשורר חיים נחמן ביאליק בראש פינה יחד עם חברו לעט יהושע רבניצקי, שיחד ערכו את ספר האגדה. זה היה בשנת 1909 ולכבודם נערכה "פנטזייה" עם פרשים. בהגיעם לבית, הקצה להם הסבא יהושע את חדר האורחים שחלונותיו פונים אל בריכת המים. בבריכה זו נאגרו מי השקיה מנחל ראש פינה. מכיוון שהמים לא זרמו רוב הזמן, שרְצו בבריכה יתושים, צפרדעים וקרפדות שקרקרו בסימפוניה מחרישת אוזניים.
והנה בחצות הלילה הבחינו הסבא יהושע ובני הבית כי אור דולק בחדר של המשורר וניגשו לברר את סיבת האור. ראו את ביאליק רכון ליד השולחן וכותב לאורה של מנורת הנפט. ייתכן כי כתב את "שיר הצפרדע". הסבא דפק על הדלת, ביקש את סליחתו של ביאליק, שאל אם ברצונו בכוס תה ומדוע איננו ישן בשעה מאורחת של הלילה.
השיב לו ביאליק בצחוק ובלשון הביאליקית המיוחדת :
אדון בן אריה, מי מסוגל לעצום עיניים
כשהצפרדעים שבבריכת המים
מקרקרות עד לב השמיים
ומחרישות אוזניים?
באותו ביקור, גילתה דודתו של מנחם בן אריה, נעמי בן אריה (אח"כ נעמי תלם), שהייתה תלמידת כיתה ה' או ו', שלימים, ייסדה את הגן העברי הראשון ביפו, טעות דפוס בשירו "אל הציפור". בשיר זה נדפסו מספר שורות שלא במקומן, ביאליק תיקן במו ידיו את הטעות וכתב את השורות במקומן הנכון וחתם שם את שמו. ברכה, אחותו של מנחם שהייתה קטנה מנעמי והצטיינה בקולה העָרֵב ובכישרון השירה שלה והייתה מן המצטיינות בשירה במקהלת בית הספר של ראש פינה תחת הנהלתו של המורה וילקומיץ', שרה לביאליק את שירו "אל הציפור".
כהוקרה לברכה על שירתה היפה, נשק לה ביאליק על לחיה. החוברת הקטנה "כינור ציון" שבה מופיע השיר עם התיקון והחתימה של ביאליק נמסרה למוזיאון בית ביאליק.