חיים מעניינים ולא שגרתיים הם נחלת מורי הדרך. במהלך עשרים שנות הדרכת ישראלים ותיירים ברחבי הארץ עברו עלי חוויות למכביר. החוויה שאני עומד לספר כעת היא אחת החוויות היותר מרתקות.

ובכן, קיבלתי דוא"ל משוויץ ובו נכתב: אני עומד להגיע לירושלים עם אשתי ובני ואני מעוניין לבקר בעתיקות בשומרון. הבקשה הייתה קצת חריגה כיוון שהם טרם ביקרו בארץ קודם לכן ומוזר היה הדבר בעיני שהשומרון יהיה העניין היחיד.

השבתי לו שיש לי בעבורו מסלול מרתק בשומרון וחיכיתי לבוא המשפחה. התעדכנתי בעניין הדרכים והאזורים בהם מותר לנוע, וכן האתרים המרתקים: מנזרי מר סבא וסנט ג'ורג', מוזיאון הפסיפסים באכסניית השומרוני הטוב, בגן הלאומי עין פרת בואי קלט, באתר הארכיאולוגי מנזר מרטיריוס במעלה אדומים, שילה, בית אל והר גריזים. התכוונתי לפרוס בפניו את רעיונותיי ומכל אלה נבחר יחד את מה שיראה לנו מתאים.

הגיע היום המיוחל ואני מגיע למלון עץ הזית בירושלים לפגוש את המשפחה.

מיד בכניסה ללובי אני פוגש גבר בשם ראלף כבן שישים בעל הופעה מרשימה של פרופסור בכיר ומכובד. אשתו תמרה. צעירה ממנו בעלת חזות איטלקית ולבושה בשמלה צבעונית ארוכה עם מכפלות אין ספור עטופה בשל צבעוני ארוך מאד. שיער ארוך בצבע אפור. מחייכת חיוך תמידי שופע טוב ואושר. הבן, אהרון בשנות העשרים לחייו סטודנט לפסיכולוגיה שנה שנייה.

אני פורס את המפה ומראה לתייר את רשימת האתרים. בתגובה, שולף הוא נייר ועליו תרשים ואומר לי שזה האתר היחיד שמעניין אותו. אני מופתע לתגובתו ומעיין בתרשים.

באותה שנייה הבנתי שכל הכנותיי היו לשווא. התרשים הוא של העיר הרומית סבסטיה.

אני אומר לתייר שלא ניתן לבקר באתר כיוון שהמקום הנו שטח C . השוויצרי לא מבין ואומר כי בשוויץ אין בעיה לבקר בכל אתר ואתר ולא צריך לתאם עם שום גורם.

אני משיב כי כאן זה לא שוויץ והשלום עוד לא ממש הגיע ויש הרבה אתרים שניתן רק לחלום עליהם. השוויצרי מתעקש ואומר שהוא סומך עלי שאצליח להגיע לאתר.

אני מנסה בכל זאת לבדוק עם הצבא ובית ספר שדה שומרון מה האפשרות למלא רצונות של תייר עקשן והתשובה הייתה לאו מוחלט וחד משמעי. התייר אינו מסתפק בתשובה ומבקש שאנסה להתקרב לאזור ולבדוק שם מה ניתן לעשות.

אשתו והבן לא מאבדים משלוותם והחיוך לא מש מפניהם. אני מבקש להצטייד במזון לכל היום כי מסעדות בשומרון הם לא עניין נפרץ. אנחנו מתחילים בנסיעה מירושלים צפונה על כביש 60, עוקף רמאללה, עפרה, עלי, צומת תפוח, חווארה ומערבה לשבי שומרון. בדרך אני שואל את ראלף לדתו. משמות אשתו תמרה ובנם אהרון אני כמעט מסיק שהינם יהודים. הוא עונה כי הוא נוצרי, בודהיסטי, סופי. הסיפור מתחיל להסתבך מעט ואני שואל לפשר התעקשותו לבקר בסבסטיה. הוא נושם עמוקות ועונה שזה סיפור. ובכן, הבחור פרופ' לפסיכולוגיה ומרצה ברחבי העולם בפני אנשי עסקים. נושא ההרצאה: הורדת מתחים. מורו ורבו הנו הילר הודי בעל שם עולמי היודע לתקשר ולפענח עברו של אדם ע"פ שמו המלא. השוויצרי ממשיך ומספר כי נתגלה לו מפי אותו הילר כי בגלגול הקודם היה בישוף קופטי במאה ה 12 בעיר סבסטיה. והנה באחד הימים נפטר בנו הצעיר מסיבה לא ברורה. צערו היה רב כל כך שאיבד אמונתו בבורא וצעק במלוא גרונו וקילל את אלוהיו על שלקח את בנו יחידו. וההילר מצווה עליו לערוך טהרה במקום ההתרחשות בסבסטיה וכך יסיר את הקללה הרובצת עליו.

אנו כבר 2 ק"מ מהעיר סבסטיה. מגיעים למחסום, החיילים מקבלים אותנו בסבר פנים יפות אך התשובה הינה לאו מוחלט. כאן הבין השוויצרי שאין שום סיכוי שנגיע למחוז חפצו וביקש להתקרב ככל האפשר לסבסטיה. טיפסתי עם הג'יפ על גבעה הצופה על סבסטיה ואמרתי כי זהו המקום הקרוב ביותר לאתר. ראלף יורד מהג'יפ עם מטוטלת משונה בידו ומתחיל לסובב אותה ולהביט אל יעדו וגם ממלמל תפילות תוך כדי. והנה הוא חוזר אלינו עם אושר בעיניו ופוסק כי המקום מראה לו כי האנרגיות חיוביות וקרוב מספיק לערוך כאן את הטהרה. הוא ביקש ממני וממשפחתו להתרחק ולהותירו לבד בטקס. אנחנו ממלאים את מבוקשו ומתרחקים בעוד הוא חג עיגולים על הקרקע ומכין עצמו לטהרה.

מצפוני העיק עלי כי רציתי לעזור לאיש במשימתו. ע"כ התקשרתי עם הכהן השומרוני הגדול יפת בן אשר בהר גריזים. סיפרתי לכהן את הסיפור ושאלתי אם הוא יכול לתרום מכוחו לטובת הטהרה. התלהבותו של יפת הכהן הייתה רבה וביקש שנגיע אליו.

כעבור זמן, מגיע ראלף אל הג'יפ מאושר ואומר שהמשימה צלחה. אמרתי לו כי לדעתי יש להשלים את הטהרה בעזרת הכהן השומרוני. סיפרתי אודות העדה הקטנה בעולם ועל הישמרותה המופלא לאורך אלפי השנים. ראלף הביע התלהבות ואנו מטפסים אל הר גריזים, פוגשים את יפת והוא מכניס אותנו אל המוזיאון ומפליא בהסבריו אודות הדת העתיקה ואודות השושלת של משפחתו בת שלושת אלפי השנים ומכבד אותנו בתה שומרוני טעים להפליא. ראיתי שראלף היה באופוריה וטקס הטהרה החל אך לא לפני שיפת וידא באמצעותי כי תינתן תרומה מכובדת לטובת המוזיאון. מלאכת התרגום הייתה ארוכה והטקס נערך בשלוש שפות: אנגלית, עברית וערבית.

תם הטקס, כל הנוכחים מרוצים והפעם הרגשתי שהשוויצרי מרוצה לחלוטין ואושרו היה עצום. נפרדנו מהכהן הגדול ומאשתו החביבה והחלנו לגלוש במורד הר גריזים בואכה חווארה. בג'יפ שררה אווירה של התעלות ושביעות רצון והייתה שתיקה ממושכת.

לפתע פונה אלי ראלף ואומר יודע אתה מה בקשתי כעת? חשבתי שעומדת לנחות איזו משימה מורכבת והשעה הייתה כבר מאוחרת. בחיוך רחב מלווה בטפיחה על שכמי שואל ראלף אם אוכל לארגן בקלאווה טובה. אמרתי לו כי במזרח ירושלים אני מכיר בקלאווה מצוינת, כי חששתי לעצור בחווארה. הוא אומר שירושלים רחוקה והוא זקוק לבקלאווה כעת. עצרתי בכפר לשאול אם יש מעדנייה ראויה ונאמר לי כי בהמשך הרחוב יש את הבקלאווה המובחרת ביותר בארץ… לי זה נשמע כמו בדיחה טובה אך בכל זאת עצרתי לבדוק במה מדובר. להפתעתי מצאתי מגשים ענקיים של כנאפה מהבילה ומגשים נוספים של בקלאווה, בורמה דמשקאית והריסה טרייה. עאקב האופה קיבל אותי בחום וכדי להסיר את התלבטותי הפציר בי כי אטעם את הכנאפה שזה עתה יצאה מהתנור. הטעם היה משובח כל כך שמיד קראתי לשוויצרים לתפוס שולחן ומיד נחתו מינים של הממתקים הטריים. כגלילי גאה, הרגשתי חובה לספר לעאקב בעדינות על נפלאות הבקלאווה של נצרת והוא בביטול אומר לי כי אנשי נצרת מגיעים עד אליו לקנות כי אין מתחרים לבקלאווה של חווארה.

בטעם מתוק עזבנו את חווארה וחזרנו לירושלים בדרך אלון היפהפייה.