סיור בערבות הירדן ובמעיינות עמק המעיינות הוא עמק בית שאן.
זהו איזור ייחודי, לא מטויל, פחות מוכר עתיר בתילים ארכיאולוגיים, מעיינות וגם מרחבים שוממים.
החלק הדרום מזרחי של עמק המעיינות הנו אדמה חווארית מבותרת המשתפלת במתינות מזרחה אל נהר הירדן.
עד שנת 1970 היה האזור בחזית האש. הישובים הדתיים טירת צבי, שדה אליהו ועין הנציב כמו הישובים כפר רופין מעוז חיים ונווה איתן סבלו מהפגזות הירדנים ומחדירות מחבלים.
עדיין מצויים שדות מוקשים, גדרות ושרידי מוצבים של צה"ל ששמרו על הגבול.
התילים העתיקים היו מיושבים כבר בתקופה הכנענית, המשך בתקופת בית ראשון ושני וגם בתקופות מאוחרות יותר.
התילים, חלקם גדולים וגבוהים כמו תל שלם, תל מלקוח, תל צמד ותל תאומים וחלקם זעירים כמו תל מלקט ותל תחש.
על תילים אחדים הוקמו מוצבים של צה"ל בשנות השישים. בניית מוצב על תל ארכיאולוגי הנה פגיעה אנושה ביותר בממצאים ההיסטוריים.
אך למרות ההכרח בהקמתם וחילופי הירי התקיימו כמה חפירות חשובות בשנות השישים והשבעים של המאה ה-20.
ממצאים רבים וחשובים מוצגים במוזיאון ישראל ובעיקר במוזיאון עקבות בעמק אשר בגן הלאומי גן השלושה (הסחנה) סמוך לקבוץ ניר דוד בעמק המעיינות.
ראוי להערכה מיוחדת פועלו של דרור סגל מנהל המוזיאון עקבות בעמק. אדיבות ומקצועיות שמוסיפה הנאה ועניין למבקר במקום.
כתובת ההקדשה היא לכבוד ביקורו של הקיסר אדריאנוס כאן בשנת 130 לספירה או לאחר דיכוי המרד. הקיסר אדריאנוס דיכא באכזריות רבה את מרד בר כוכבא (132 – 135 לספירה).
סיור בדרום עמק בית שאן הקרוי עמק המעיינות הנו מסע אל חבל ארץ קדמון הוא גאון הירדן.
השקט הפסטורלי, שפע המים מצד אחד ומראה מדברי למחצה עם ביתרונות חוואר יפהפיים הגולשים אל נהר הירדן. כל זה בתוספת בעלי החיים השוכנים כאן לבטח ובאין מפריע נותן למבקר תחושה ייחודית.
נוסעים בג'יפ או הולכים ברגל על הדרך המסומנת בסימון שבילים כחול. דרך עפר מקסימה ששימשה בקטעים מסוימים כדרך הפטרולים על גבול ירדן. המון מוקשים עדיין מונחים בין גדרות התייל המחלידים. זכר לימים פרועים. חוצים גיאיות ירוקים היורדים מזרחה אל הירדן בסלע החוואר הרך.
פינות ירוקות של שיחי מלוח והריח… ריח משכר של המלוח על המים ממש כמו בשיר.
מידי כמה מאות מטרים מסתעפת הדרך מזרחה אל מוצב נטוש.
חלק משערי הכניסה למוצבים נעולים וחלקם פתוחים לרווחה. מומלץ ביותר להיכנס דרך שער פתוח אל מוצב נטוש. התצפית ממנו היא מן הסתם מרשימה ביותר בזכות המיקום המוצלח.
המראה הנשקף מזרחה הוא מראה ציורי של גאון הירדן עם הצמחייה הענפה משני צידיו. שטחים מעובדים מעברו המזרחי של הנהר. פרדסים וגני ירק עם מבני שאיבה או מבני שמירה. מרוב השקט שומעים שיחת חולין של פלאחים ירדניים או תפילת המואזין מהכפר הסמוך.
אם נחזור לרגע לימים הפרועים של שנות השישים, של לפני מלחמת ששת הימים ולימים של אחרי אותה מלחמה, בהם היו הפגזות וניסיונות חדירה של מחבלים מידי יום. היה זה איזור שמלבד אנשי צה"ל ששמרו על הגבול
וחקלאי הקיבוצים שעיבדו את השדות בין קרב אחד למשנהו, לא הסתובב כאן איש. כשנסתלקו המחבלים מירדן בספטמבר 1970שקט האזור.
חלפו עוד כמה שנים וצה"ל פינה את המוצבים. נוצרה כאן שיגרה ברוכה של שקט ושגשוג חקלאי.
המוקשים הרבים עדיין במקומם והשילוט לוקה מאד ובעייתי. הרבה גדרות פזורות ולא ברור היכן אסור והיכן מותר לחצותן.
והמטיילים…? המטיילים עדיין לא הגיעו. יש האומרים טוב שכך כיוון שזהו חבל ארץ שעדיין נותר בתול וייחודי.
צמחייה פראים של שיחי מלוח וזקום מצרי. חיות בר כמו חזירים, צבאים, זאבים, תנים, שועלים ודרבנים משוטטים להם בנחת. עופות מים רבים מדלגים משני עברי הגבול.
** התמונות צולמו ע"י עופר ליאור