פעם שאלו אותי מה היית רוצה להיות אילו נולדת מחדש?
ללא היסוס עניתי ? בדואי במאה ה 19 בבקעת בית נטופה.

הבקעה הזו שומרת על אופייה המיוחד כחבל ארץ חקלאי מסורתי שאין כמותו בארץ.
הבקעה הפורייה הסגורה מכל עבריה ברכסים וגבעות הנה מבודדת ואלי משום כך שמרה על ייחודה. עדויות היסטוריות מלמדות כי כבר לפני אלפי שנים חיו כאן חקלאים. בכתבים האשורים מתוארות ערים בבקעת בית נטופה : תגלת פלאסר השלישי כבש את קנה, ארומה וחנתון ועוד שתי ערים הרריות , את יוטבת וכוכבא. קנה היא תל קנה אשר בצפון הבקעה ארומה היא רומנה, יוטבת היא יודפת וכוכבא היא כוכאב אבו אל היג'א.
אדמת הטרה רוסה הפורייה אוצרת את מי הגשמים ומאפשרת גידולי בעל משובחים.
מי שמסתובב היום בבקעה רואה את הגידולים המסורתיים : במיה, לוביה שנקטפים כעת. פקוס, ספק קישוא ספק מלפפון בטעם נפלא של פעם. החומוס שנאסף והשומשום שנבט זה לא מכבר הנם גידולים אופייניים כאן. בשעות אחה"צ, כשבריזה נעימה מנשבת ממערב, הופכת הבקעה לשוק איכרים. כפריים מכל האזור מגיעים לדוכנים, לנוטרות ולבוסתנים וקונים את הירקות הטריים וגם את החיטה והחומוס. הקונים כמו גם המוכרים לא ממהרים לשום מקום. הקונה הוא אורח והמוכר מארח. יושבים בנחת, לוגמים קפה ומשוחחים. הקנייה היא למעשה סוג של בילוי שמעורר נוסטלגיה.
ניתן למצוא חלקות קטנות שהגידול נועד לצריכה עצמית בלבד וניתן למצוא בימים אלה עצי מישמש מזן בלדי שאין טעמו דומה לשום מישמש המצוי בחנויות.
המילון והאבטיח הבלאדי מבשילים בימים אלו ואין מבקר בבקעה שיכול לפסוח עליהם.
בסוף אוגוסט, לאחר שנאספו כל הירקות, מגיעים הבדואים עם עדריהם ומתנחלים על החלקות הפנויות. הווי הפלחים הופך להווי בדואי של רועים. נמתחים אוהלים ומוקמים גדרות והבהמות משוטטות ונהנות מהשלפים ומשאר ירקות.
מומלץ לנסוע ולחוות. אך קודם שיורדים מכביש הררית יודפת אל הבקעה, עוצרים ליהנות מהנוף הייחודי של אלפי החלקות היוצרות פסיפס צבעוני.