טיול ייחודי למטיבי לכת

אני רוצה לשתף את הקוראים בחוויה ייחודית של מסע אל אזור קסום ולא מטויל.
היעד: מפלי המים בחלקו העליון של נחל שיאון.
לפני שאורזים את התרמיל והמקל
ראשית: המסלול מצריך תיאום עם צה"ל. חטיבת החרמון.
שנית: המסלול הנו למיטיבי לכת אבל ממש. 

ובכן להלן האפשרויות:

1 – הקשה והארוך: מהר כחל לנחל ערער המשך לעיינות שיאון וחזרה בירידה במורד נחל שיאון עד סיומו בצומת הטנק או בצומת לשמורת הדן.
מסלול זה אורך כ 12 שעות של הליכה קשה וברובו הוא אינו מסומן ובקטעים רבים בו אין אפילו תוואי ברור. יש צורך לעקוף מפלים גבוהים, דרדרות סלעים ושיחים קוצניים.

2 – לוותר על הר כחל ונחל ערער ולהתחיל מהדרך הצבאית הקרויה ציר 5 ולרדת לנחל במקום שהדרך (אספלט) פוגשת את הנחל, יורדים אל עיינות שיאון וממשיכים במורד הנחל עד לסיומו כמו באפשרות מס' 1.

3 – מסלול מעגלי – מהר כחל לנחל ערער והמשך לעיינות שיאון, ממשיכים לעלות עד למפגש עם ציר 5 וחוזרים על הכביש להר כחל.

אני בחרתי באפשרות מס' 3 ועליה ארחיב.
משך ההליכה – 7 שעות למיטיבי לכת.
התחלנו בנסיעה בג'יפ ממושב נווה אטי"ב. נסענו בדרך קשה לאורך הדרך המסומנת באדום מערבה וצפונה. עצרנו בברכת חפיר. זוהי בריכה עתיקה גדולה ובנויה אבן הקולטת מי גשמים ומשמשת להשקיית עדרי הבקר והצאן. מהבריכה ממשיכים צפונה כ 200 מטרים ומבחינים בשביל המסומן בשחור ומוליך אל מקדש סנאים. הוא נקרא כך משום מיקומו על הר סנאים. זהו האזור היחיד בארץ שסנאים חיים בו. המקדש הנו מהתקופה הרומית והוא נבנה ע"י הייטורים. הייטורים היו עם שהתקיים במקביל לחשמונאים ויוחנן הורקנוס גייר את חלקם. הם נדדו צפונה אל צפון הגולן, החרמון ובקעת הלבנון. שרידי מקדשים אחדים מרשימים ביותר נותרו.
ממשיכים לטפס עם הג'יפ עד להר כחל. כאן מבחינים בשביל המסומן באדום ומוליך למחצבות כחל. כאן חצבו אנשי הכפר רשאיה אל פוח'אר בלבנון את המינרל הכחול כדי לצפות בגלזורה את הכדים שהם מייצרים מימים ימימה. הכרייה במחצבה הופסקה עוד לפני מלחמת ששת הימים, כאשר התברר שהחומר הכחול הנקרא גלנה מכיל עופרת.
יש להניח שאלה שרכשו את הכדים היפים עם הגלזורה הכחולה שתו מהמים שנאגרו בהם הורעלו שלא בידיעתם.
שביל ההליכה מתחיל ליד האנדרטה אשר באוכף שבין הר כחל והר שזיף. האנדרטה הוקמה לזכר טייס מקבוץ בית העמק שנפל כאן עם מטוס סקייהוק במלחמת יום הכיפורים.
תחילת הליכה. הירידה לנחל ערער הנה תלולה מאד. עשרות צבעונים ליוו אותנו וגם עצי ערער עתיקי יומין. כאן בגובה של 1200 מטר מעל פני הים גדלים הערערים היחידים שישראלי יכול לראות בטבע מבלי להשתמש בדרכון. חוצים את נחל ערער צפונה בסבך של אלונים ושיחי אחירותם ומטפסים למזרעה. זוהי חווה חקלאית עתיקה ומרשימה, אחת מיני רבות בדומה לחוות שבעה שיושבו ועובדו בימות הקיץ. יורדים לנחל שיאון הזורם במלוא עוצמתו. מכאן מטפסים לאלוני שיאון. אלה עצי אלון מצוי מהגדולים והמרשימים הגדלים בארצנו. ממשיכים לטפס למזרעה נוספת ומכאן ירידה תלולה ביותר אל עיינות שיאון.
עוד לפני שמבחינים במפלי המים האדירים, שומעים את שאונם ממרחקים. המים נובעים בצלע ההר,כמה עשרות מטרים מעל לנחל והם יורדים במפלים לבנים ביינות לעצי האלון.
טיפוס קצר אך מפרך הפגיש אותנו עם הנביעות. זוהי חוויה מיוחדת המעוררת תחושת בריאה של הטבע. מים צלולים, קרים ומשיבי נפש. אין לצערנו עוד הרבה מקומות בארץ בהם עדיין נראים מי מעינות הפורצים בעצמה שכזאת.
מכאן ממשיכים לטפס במעלה הנחל כשהזרימה הולכת ומתמעטת עד שנעלמת כליל.
עוד שעה הליכה, פוגשים את ציר 5 ומטפסים איתו שעתיים נוספות בחזרה להר כחל.
שפע המים והפרחים הותירו רושם עז ששווה כל טיפת זיעה.