האביב בעיצומו וגשמי הברכה האחרונים נותנים לנו ארכה נוספת ליהנות עוד קצת מהאביב הקצר.
פתגם בדואי עתיק משבח את גשמי חודש ניסן הבא עלינו לטובה.
לשון הפתגם: שֵתְוָואת ניסן תִּסְוָוה אֶל סִיקָא וָאֶל פֵדָאן.
תרגום: גשם ניסן שווה את המחרשה והשוורים.
כלומר: הגשם המאוחר של ניסן ערכו רב לגידולי הבעל ולחקלאות.
בחודש ניסן פורחים אחרוני פרחי האביב ואיתם השיחים הפרחוניים.
אחד הבולטים בשיחי האביב הנו ללא ספק הקידה השעירה.
פרחיו של השיח צהובים וריחם המתקתק והמשכר נישא למרחוק. נוהגים להכין מהם מרקחות מתוקות ואפילו משקה מרענן. במקרא מוזכרת הקידה השעירה כאחד מצמחי הבושם ששימשו להכנת שמן משחת הקודש: "בשמים ראש מר דרור… וקינמון בשם… וקנה בשם… וקידה" (שמות. ל' כ"ג – כ"ד).
בערבית נקרא השיח קנדיל (כמו נר באנגלית), בשל בוהק פריחתו בלילות ירח.

אגדה בדואית מספרת על רועה בדואי שביקש להטמין תיבת תכשיטים ועדי זהב, אוצר המשפחה מדורי דורות. חיפש בהרים מקום מחבוא שרק הוא יוכל לזהותו. היה זה בראשית האביב, ושיחי קידה בודדים פרחו. עיני הרועה התמקדו בפריחתו העזה של שיח קידה בודד בלב חורש צפוף. החליט הרועה להטמין את אוצרו סמוך לשיח, כדי שיקל עליו לזהותו. לאחר כמה שבועות, נדד השבט מהאזור והרועה הלך לקחת את מטמונו. והנה, כל ההר מלא באלפי שיחי קידה פורחים. נתבלבל האיש ולא ידע להבדיל בין שיח אחד למשנהו. לאחר ניסיונות רבים לאתר אוצרו – נואש, והביא את סיפור האבידה בפני זקני השבט. אלה הקשיבו ברוב קשב לסיפורו ופרצו בצחוק מתגלגל. "המתן, יא חביבי, שנה תמימה, ומצוא תמצא את אוצרך האבוד." אמרו לו.
"הכיצד?" השתומם הבדואי.
"השיח אשר פרח ראשון, ישוב בעוד שנה ויפרח לבדו לפני שאר השיחים. כך תדע בדיוק היכן המטמון," היתה תשובת זקני השבט.

מתוך הספר : 'לטייל עם מוריס בגליל' בהוצאת מודן.