התאנה נזכרת בתנ"ך שלושים ותשע פעמים והיא גם הפרי הראשון המוזכר בו.
יש המסבירים שעץ הדעת הוא עץ התאנה.
התאנה שהנה אחת משבעת המינים בויתה לפני יותר מעשרת אלפים שנה.
היא מצויה כמעט בכל רחבי ארץ ישראל ובייחוד ביהודה, בשומרון ובגליל.
תאנים טריות אורים (מלשון אור) ונהוג לארותן עם אור ראשון גם משום טריותן עם טל הלילה וגם להקדים בטרם יינגסו ע"י הבולבולים, הציפורים החמדניות.
ייבוש התאנים הנו מקצוע עתיק יומין ואני זכיתי לעסוק בו בילדותי.
גוש תאנים יבשות נקרא דבלה ותאנה יבשה אחת נקראת גרוגרת. בילדותי נהגתי לארות תאנים מהבוסתנים סביב מושב מרגליות בו גדלתי, למלא אותם בארגזי עץ כבדים ולהעמיסם על המנשא שעל גבו של החמור הקפריסאי החסון.
את התאנים הטריות מהזן ביאדי (לבנות) המתוקות ביותר שיטחנו לייבוש על גגות המחסנים מתחת לשמש. מידי יום היינו הופכים בהן שיתייבשו באופן שווה ולאחר כשבוע היינו נגשים למלאכת החריזה. מתיישבים על מזרנים עם חוט עבה ומחט ענקית ומשחילים את הגרוגרות למחרוזות בקוטר של מטר או יותר ועורמים את אלה בתוך חביות גדולות. המלאכה הזו חזרה ונשנתה מידי קיץ בחודש אוגוסט, והסתיימה ימים בודדים לפני תחילת שנת הלימודים. הסוחר היה מתייצב גם הוא בזמן ותר בין הבתים לחפש אחר סחורה משובחת.
ע"מ להגביר את המוטיבציה ולהגביר את קצב הייצור, היה אבי קובע מכסה של מאה מחרוזות לילד ובתמורה : ילקוט חדש לקראת שנת הלימודים.
בוסתנים רבים עדיין קיימים ברחבי הגליל וכעת, הימים שלפני החגים הם הימים המתאימים לשוטט בהם ולחפש את התאנים המובחרת.
חובבי תאנים מהגליל נתכנסו לחלוק את אהבתם לפרי גן העדן והקימו אגודה אשר שמה בישראל : אחות"י = אגודת חובבי תאנים ישראל. האגודה מתכנסת מידי פעם בבוסתן של אחד החברים וכל אחד מציג את מרכולתו מהתאנים. זני תאנים משובחות כמו בוקראתי, שחמאני, ברזילאי, ועוד תתי זנים ע"ש המקום או המגדל. כמו כן תבשילים, מרקחות ותזקיקים משובחים.
זה לא מכבר, יצא לאור ספר הכי ארץ ישראלי ושמו שבעת המינים ובו התאנה היא אחת מהכוכבות. דני יקיר, מנכ"ל אגודת אחות"י ערך את הפרק המוקדש לתאנים.
בספר, מידע מרתק בכל הקשור לתאנה : אודות המקורות. מסורות, זני התאנים, תמונות משובחות ועוד.
לסיום אגדה עתיקה על תאנים הקשורה איך לא, לטבריה:
היה הקיסר מתהלך בשבילי טבריה. ראה זקן בא בימים ונונע נטיעות. שואל הקיסר מה עסקך? עונה הזקן הטברייני נוטע תאנים אדוני הקיסר. עונה לו הקיסר אם תזכה לאכול מן התאנים הללו תהא מודיע לי.
חלפו השנים והתאנים עשו פירות. אמר הטברייני הגיעה השעה שאלך לקיסר. מילא את הטנא תאנים הטעין על חמורו ורכב אל שער הארמון. שאלו שומרי הארמון למעשיו של האיכר וזה ביקש לעלות אל הקיסר. שאל הקיסר מה עסקך ? עונה הטברייני אני אותו איכר שנטע תאנים ואמרת שאם אזכה לפירות מהן אודיע לך. הנה לך הטנא מלא בתאנים. השתומם מאד הקיסר וציווה על משרתיו לרוקן את הסל מן התאנים ולמלאו בדינרים של זהב. שאלו אלה, בכל הכבוד הגדול הזה אתה מכבד את הזקן הטברייני?
ענה הקיסר : הבורא מכבדו ואני לא אכבדו?